ד”ר ניר ברוש

כשאנחנו שומעים את המושג חשיבה יצירתית עשויות להופיע אסוציאציות רבות במוחנו- בין אם המדובר בקבוצת אסטרטגים שמנסה לפצח בעיה סבוכה או באומן שמסתגף בחדרו כדי להתחבר למוזה שלו ומתוכה לשאוב השראה ליצירותיו, מדען גאון שפותר בעיות מתמטיות או הוגה דעות מפולפל שמפתח תיאוריות פילוסופיות מורכבות. זו גם יכולה להיות התמונה שלנו עצמנו, מתמודדים בצורה מפתיעה ולא שגרתית עם הבעיות והאתגרים בחיינו. המעניין הוא שפעמים רבות במצבים הללו מה שמביא את הפיתרון לבעיה, או את ההשראה לפריצת הדרך האומנותית והמדעית הוא לאו דווקא התהליך החשיבתי שמושקע בהם. לעיתים קרובות ההפך הוא הנכון- במקום שבו נגמרות המחשבות, כשנדמה שלמוח אזלו כל הרעיונות, או אז מופיעה תשובה מפתיעה או זווית ראייה אחרת, שונה מהרגיל, אשר הן אלו שמביאות לפיתרון יצירתי או לתגלית מדעית חדשה.

סדנה לחשיבה יצירתית
לפני כשנתיים השתתפתי ב’סדנה לפיתוח חשיבה יצירתית’ במסגרת כנס מנהלים במקום עבודתי. בכנס הרצה אדם חביב ונעים הליכות על טריקים וטכניקות ל’פיתוח חשיבה יצירתית’. טכניקה אחת למשל הייתה לחשוב על משהו מוכר בלי אחד מהמרכיבים הקבועים שלו, וכדוגמא לכך הוא ציין מסעדה מצליחה בתל אביב שבה אין מחיר קבוע למנות בתפריט. המסעדה היא הדבר המוכר, אשר ממנו משמיטים את המחיר הקבוע למנות וכך מקבלים את התוצר הסופי של מסעדה ללא מחירים קבועים למנות שבה. כך גם נוצרה ההשראה לטלפון האלחוטי (טלפון ללא חוט…), למסך המגע (מכשיר אלקטרוני ללא כפתורים) ולעוד המצאות רבות ומגוונות. ההרצאה שלו הייתה משעשעת וחיננית, אך בסופה ניקרה בראשי שאלה מטרידה- האם ניתן לצמצם את המושג חשיבה יצירתית לכמה טריקים של חיבור, חיסור, או כל טריק אחר? והאם קיימת בכלל שיטה שיכולה לגרום לנו לחשוב בצורה יצירתית?

אם נתבונן על תהליכי החשיבה שלנו, נגלה כי הם ליניאריים, ומבוססים על מסלולים מוכרים הנסמכים על זיכרונות עבר ועל ידע מצטבר ונרכש. כך גם בנוי המוח שלנו מבחינה ביולוגית- בכל פעם שבה אנו נחשפים לנתון מסוים במציאות, מסלולים עצביים בין נוירונים (תאי עצב) הולכים ומתקבעים בתוכו יותר ויותר, כך שהתוצר הסופי- מוחו של האדם המבוגר הממוצע- הוא מוח מקובע, חסר גמישות ועמוס בנתיבים קבועים וידועים מראש. זוהי למעשה הסיבה לכך שברוב המקרים כשאנו מנסים לחשוב בצורה יצירתית, בין אם מטרתנו היא מציאת פתרון לבעיה כלשהי בחיינו, או ניסיון להגיע לפריצת דרך בתחום מסויים, באופן בלתי נמנע אנו נידונים מראש להיתקל בגבולותיו של מוחנו הצר הנוקשה והמקובע, וכך אנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות ואל אותן מסקנות. נשאלת השאלה אם כן, כיצד ניתן להתיר את סבך המחשבות והזיכרונות המוטבעים במוחנו, על מנת להגיע למצב של חשיבה יצירתית אמיתית. ומכיוון שמדובר בעובדת המבנה הממשי של מוחנו, מובן שלא נוכל להסתפק בפתרונות או תכסיסים שטחיים בלבד.

‘להתיר את סבך הקשר’
אם ניצמד לעובדת המבנה המקובע והנוקשה של מוחנו, נוכל להסיק כי בכל ניסיון התמודדות עם אתגרי חיינו, כל התשובות והפתרונות שיתעוררו בו יהיו שייכים לתחום הידוע, ולכן לא יצירתיים מטבעם. כך שאם ברצוננו להגיע לפיתרון חדש, מפתיע באמת, הצעד הראשון שיהיה עלינו לעשות הוא לדחות מכל וכל את כל הפתרונות, הרעיונות והתשובות שמוחנו מציע לנוכח האתגר בו אנו פוגשים. משמעות הדבר היא להסכים להיות בעמדה של מי שאינם יודעים מהי התשובה או הפתרון הטובים ביותר לאתגר, ולהתייחס לכל הידע והניסיון שרכשנו כאל כלים לא רלוונטיים להתמודדות איתו. זו הייתה גישתו של סוקרטס, אבי הפילוסופיה, כפי שמשתקפת במשפט המפורסם איתו הוא פתח כל דיאלוג עם החכמים, המדינאים והאומנים של תקופתו: ‘אני יודע שאני לא יודע’.
זוהי גם המכאניקה הפנימית, הנסתרת, שבה פריצות דרך מדעיות או יצירות אומנותיות חשובות נוצרות, כאשר המוח של האמן, המדען או האדם המתמודד עם בעיה בחייו מגיע אל קצהו, למצב שבו אזלו בתוכו כל התשובות המוכרות, ולאחר שהוא סרק וסקר את כל נתיבי הפעולה הידועים והמוכרים מראש. או אז מגיע סוג של ‘משבר’, שבו האדם מרים ידיים ואומר בענווה- ‘אני לא יודע’. כאשר המוח פוגש כך את גבולותיו, נוצר בו לראשונה מרווח שמאפשר הקשבה ודממה, שמהווים את הקרקע לחשיבה וקליטת רשמים מסדר גבוה יותר- הוליסטי ושלם יותר.

טרנסמוטציה של המוח
ההגיון הפשוט אומר שיצירה משמעה חידוש, כלומר גילוי או חשיפה של משהו שעדיין לא היה קיים בעבר ואינו בטווח הידוע. לכן, התהליך היצירתי יהיה תהליך שבו משהו מהטווח הלא ידוע, מהאפשרויות שעדיין לא התגלו, ייחשף ויהפוך לידוע. אם נסכים על כך נבין שממש כשם שאומן לא היה מעלה על דעתו לצייר יצירה חדשה על בד קנבאס מקושקש, או שקבלן לא היה בונה בניין חדש לפני שהקרקע הייתה מיושרת לגמרי, כך הוא הדבר גם עבור מוחנו- לא תיתכן יצירה או יצירתיות מתוך מה שכבר קיים וידוע בתוכו. כך שאם רצוננו הוא ליצור משהו חדש ולחשוף פוטנציאלים שעדיין לא התגלו, יהיה עלינו להסכים ל’יישר את הקרקע במוחנו’, ולהרוס את הנתיבים הקיימים בו על ידי דחייה, שלילה וניקוי של תכולת התודעה הנוכחית, וכך לאפשר סלילה של נתיבים חדשים ואפשרויות חדשות של חופש ותנועה בתוכו. זה היה הבסיס למשנתו של המורה הרוחני ג’ידו קרישנמורטי, שטען כי על האדם לשלול מכל וכל כל ידע וסמכות, כדי להיות חופשי באמת. כך גורס גם המורה הרוחני והוגה הדעות בן ימינו שי טובלי, אשר במובנים רבים ממשיך את דרכו של קרישנמורטי, ואף לוקח אותה צעד נוסף קדימה בטענתו כי שלילת הידוע משנה את מבנהו של המוח הפיזי ממש. משמעות הדבר היא אפשרות של טרנסמוטציה מבנית של המוח, שינוי מבני ממשי של המוח והחיבורים בין הנוירונים שבו, שקורית דרך הרס של נתיבים קיימים ובמקומם בנייה של נתיבים חדשים, רחבים ושלמים יותר.

קביעה זו הייתה יכולה אולי להישמע כמדע בידיוני, אלמלא היו בידינו כבר העדויות המדעיות הראשונות בתחום חקר המוח- כפי שמצאו חוקרים מאוניבסיטאות הרווארד וסטנפורד היוקרתיות בארצות הברית- אשר מצביעות על כך כי ניתן לשנות את מבנה המוח הפיזי על ידי הפעלתו היזומה בדרכים שונות. כך, על ידי הרס שיטתי של נתיבי החשיבה המוכרים, אנו מפנים בהדרגה את המוח מכל הידע שנצבר בתוכו, והופכים אותו ל’טבולה ראסה’ (לוח חלק), שהוא הוא תחילתו של מבנה מוחי חדש. זוהי גם הקרקע לתחילתה של יצירתיות אמיתית, כיוון שעצם הכלי שאיתו אנו יוצרים- שהוא מוחנו- עובר התמרה והופך לדף חלק שעליו יכולים להופיע רשמים חדשים, באופן כזה שאין עוד פער בין היוצר לבין יצירתו, בין המוח לבין הפתרונות שנוצרים ונובעים מתוכו.

טכניקת השאלה
על עיקרון זה מבוססת טכניקת ‘השאלה’ אותה פיתח טובלי. הטכניקה מורכבת מתשעה שלבים סדורים שבמהלכם המתרגל מציג נושא מסוים איתו הוא מתמודד או שאותו הוא מעוניין לפתח בחייו. חלק ארי מהטכניקה מתמקד ב’ניקוי’ המוח מהנתיבים המוכרים כדי לפנות בתוכו מקום להקשבה דמומה, שמתוכה יכולים לנבוע תשובות ופתרונות חדשים ויצירתיים. כך תיאר את חווייתו אחד מהמתנסים בטכניקה: ‘במהלך התרגול של טכניקת השאלה חשתי כיצד מוחי מתנקה מרעיונות, ממש כאילו היה לוח מקושקש שמישהו בא ומחק את כל מה שהיה כתוב על גביו, ומתוך הניקיון הזה החלו לנבוע בתוכו תשובות חדשות ומפתיעות, שכמו הגיעו מתוך אינטליגנציה גבוהה ורחבה יותר…’. כשאנו מתנסים בכך שוב ושוב, במצב ריק ונקי זה של מוחנו, אנו עשויים לגלות כי מה שאנחנו מחפשים באמת הוא לאו דווקא פיתרון כזה או אחר לאתגר כלשהו בחיינו, אלא דווקא את הכלי שיכול לייצר פתרונות וחשיבה מסדר גבוה יותר. כלי זה הוא מוח חדש, משוחרר וחופשי ממה שכבר ידוע, אשר פונה בהקשבתו אל עבר מרחבים יצירתיים, המלאים באינספור אפשרויות חדשות ומפתיעות.
הדרך אל מוח זה מתחילה בענווה, הנובעת מתוך ההבנה כי מצבו הנוכחי של המוח האנושי אינו מייצג את מלוא הפוטנציאל שלו, אלא אולי את תחילתו. זה מה שאומרים לנו מזה דורות אנשי הרוח מן העבר האחד, ומן העבר השני, המשלים לו, מצטרפים אליהם לאחרונה המדענים בני ימינו, הממוקמים בחוד החנית של המחקר המדעי.

כיצד לפתח חשיבה יצירתית?

Post navigation