אמנים גדולים, מדענים פורצי דרך, הוגים שרעיונותיהם עיצבו את פני התרבות – כל אלה ידעו את כוחן של שאלות והכירו את הסוד שאצור בהן. בעוד שרובנו מעדיפים לדבוק במה שאנו כבר יודעים, להם היה את הטבע ההרפתקני שאיפשר להשליך מאחור מחשבות ורעיונות ישנים ולצאת למסע של חיפוש בלתי מתפשר. ליבם נמשך לשאול עוד עוד ולפסוע בשבילים לא מוכרים.

אחת הדמויות אשר השפיעה עמוקות על התרבות המוכרת לנו כיום, היה הפילוסוף היווני סוקרטס, אשר היה ידוע בשל הלהט הבלתי נלאה שלו לדעת את האמת. הוא היה כה נחוש בדעתו לשאול ללא הרף עד אשר פיתח שיטת חקירה פילוסופית אשר ידועה היום כ’דיאלוג הסוקרטי’. במהלך שיח זה, היה סוקרטס מביא את בן שיחו להבנה שרעיונותיו המוקדמים הינם חסרי תוקף ואינם ניתנים להוכחה לוגית. המניע של סוקרטס לא היה לנשל את האדם מרעיון מסוים בלבד אלא לשחרר אותו מכל תפישת מציאות ולאפשר לו לשהות בלא ידוע. רק משם, חכמה אמיתית תוכל להתחיל לנבוע. אבי הפילוסופיה המערבית, מי שהוגדר בתקופתו על ידי האורקל מדלפי כ”חכם באדם”, ראה עצמו כ”מי שיודע רק דבר אחד – שהוא אינו יודע דבר”. שלילת הידוע הייתה בעיניו ערך עליון והוא האמין שדרך שאילת שאלות רחבות כגון: מהי אמת? מהו צדק? מהו יופי? יכול כל אדם ללכת אל מעבר המחשבה ולפגוש איכויות נצחיות אותן כינה “אידאות”. סוקרטס עצמו גילם את הערכים הנאצלים אותם חקר ובכך הוכיח שדרך שאלה ניתן להתמזג עם תבונה עילאית ולבטא אותה בפועל כאורח חיים אקסטטי.

גם אלברט איינשטיין, מגדולי המדענים במאה העשרים, טען שחשוב ביותר לא להפסיק לשאול. על פי תיאוריו, בתחילת העבודה הייתה מתעוררת בו סקרנות בדבר תופעה לא מוסברת שהמשיכה לשאילת שאלות תוך שימוש בדמיון חופשי, סבלנות והקשבה. באופן מסתורי, תגליותיו החשובות הגיעו מתוך אופן חקירה זה כתובנה פתאומית – ללא קשר ליניארי של זמן או פעולה לוגית כלשהי.
למעשה כך יצר איינשטיין קשר עם מה שכונה על פיו ‘מרחב אינטואיטיבי ומסתורי’ או ‘הסדר המצוי מאחורי מה שנגלה לעין’. מרחב זה הינו המרחב שממנו מופיעות התשובות האמיתיות בהבזק מיידי ומפעים כמו נורה הנדלקת בבת אחת.

ליאונרדו דה וינצ’י העדיף ללמוד בעצמו ולא להקדיש זמן לרכישת השכלה מסודרת. עם זאת, איש האשכולות מתקופת הרנסאנס היה צייר ופסל מחונן, אדריכל בחסד, וגילה תגליות פורצות דרך בתחומים מדעיים כגון אנטומיה, בוטניקה, תעופה, אמצעי לחימה, אסטרונומיה ומוסיקה. כישרונו היה חסר תקדים בהיקפיו ובתרומתו לתרבות האנושית.
כיצד אדם אחד יכול להיות מבריק בכל כך הרבה תחומים? ליאונרדו דגל בשני עקרונות: הראשון היה ‘עקרון הסקרנות’, שבאמצעותו היה נוהג לשאול שאלות בצורה תמת לב ממש כילד המשתאה אל מול פלאי החיים. העיקרון השני שלו היה ‘עקרון העמימות’, על פיו כדאי לשמור על פתיחות מחשבתית ולקבל את הרב משמעי, הפרדוקסאלי והלא-ודאי .
לדבריו, בתוך אי הודאות טמון סוד לשחרור הפוטנציאל היצירתי שלנו. דרך חקירה עצמאית וחסרת פחד נוכל לחוות חיים טוטאליים, יצירתיים, שניתן לשתות מהם עד תום, ונגלה את טבענו האמיתי, שהוא פראי, חסר גבולות ומלא להט למידה. מוות, על פיו, עדיף על פני חיים ללא חירות. לאחר מותו, התגלו מחברותיו – דפיהן היו מלאים בשורות על גבי שורות של שאלות.

* * *
שי טובלי, מורה רוחני, סופר והוגה דעות, יצר ופיתח את טכניקת השאלה אשר תכליתה היא לאפשר לכל אחד מאיתנו הצצה חווייתית אל איכות המוח הנדירה שהייתה מנת חלקם של דמויות מופת מעוררות השראה אלו. הטכניקה פותחה בהשראת הגותו של ג’ידו קרישנמורטי (1986-1895), פילוסוף הודי שנחשב לאחד המורים הרוחניים הגדולים שחיו בעת החדשה.

כוחה של שאלה

Post navigation